16

מילים, מילים

כמה דגשים לגבי שימוש נאות במילים נפוצות, הסדר שלהן במשפט והאופן שבו תוכלו להשתמש בהן בכתיבת החיבור.

מילים, מילים

לעיתים אנו נתקלים בחיבורים שהמבנה התחבירי שלהם שגוי. בסדנה זו ננסה לספק מספר עקרונות רלוונטים לעניין זה. זהו אינו קורס בלשון וסמנטיקה, ובכל זאת כדאי להכיר כמה עקרונות בשפה העברית כדי להימנע משגיאות נפוצות: 


1. נושא, נשוא ומושא



דוגמה: במשפט "דנה הלכה לכיתה": "דנה" הוא נושא המשפט המבצעת את הפעולה; "הלכה" הוא הפועל המתאר את דנה; "לכיתה" הוא המושא המתאר את המקום שאליו הלכה דנה.


2. סדר המילים במשפט


ניתן לסדר את המילים במשפט בדרכים שונות ולשמור על אותה משמעות. להחלטה כיצד מסדרים את המילים נלווים שיקולים סגנוניים, רצון לכתוב בצורה ציורית יותר או פחות, רצון להדגיש או להבליט חלקים בטקסט וכדומה. ראו למשל את הדוגמה הבאה:



הסדר המקובל בעברית הוא זה הקיים בדוגמה הראשונה - נושא, נשוא ומושא: "הסטודנט קרא את הספר לפני שבוע". אלא שייתכן שתבחרו לכתוב משפטים בהם המושא, ולא הנושא, יפתחו את המשפט בזמן עבר או עתיד, ואז יש לוודא שהנשוא מובא לפי הנושא. 


בזמן עבר:


בזמן עתיד:


בזמן הווה הנושא מגיע לפני הנשוא:

3. הימנעות מ"נשוא-פועלי + נושא"

בכתיבה עיתונאית נהוגה צורת התייחסות המעניקה קדימות לנשוא-פועלי על חשבון הנושא. לדוגמה: "נחקר שר האוצר בחשד לעבירות הון" או "נמצאה אבדה על המדרכה" או "נשלח המכתב למערכת העיתון". כל אלו דוגמאות שאינן הולמות כתיבה עיונית כמו זו הנדרשת לכתיבת החיבור הפסיכומטרי, הימנעו מכתיבת משפט המתחיל בנשוא-פועלי. 

4. הלוואי

הלוואי הוא כל תוספת שאפשר להבין גם בלעדיה את משפט. זאת אומרת, זוהי השלמה שעונה לשאלות כמו "של מה?", "של מי?" ו"כמה?". ישנם סוגים שונים של לוואים שלא נרחיב לגביהם כאן, במקומם נדגיש את העיקרון לפיו לוואי צריך להיות לצד השם שאותו הוא מתאר. בנוסף, יש לוודא שהמרחק בין השם והלוואי אינו רחוק מדי. דוגמאות:


5. השימוש ב: ש / אשר / כי

כאשר משתמשים ב"ש" או "אשר" או "כי" יש כמה עקרונות:
  • יש לוותר על המילים "זה", "בו", "אותו" ודומיהם. 
  • אם מדובר בחלק במשפט שאפשר גם בלעדיו: יש להפריד את המשפט בפסיקים.
  • אם מדובר בחלק הכרחי במשפט: לא יבוא פסיק לפני.
  • לא יבוא פסיק לפני פסוקית שבראשה צירופים כגון "(כל) מי ש־", "(כל) מה ש־", "זה ש־", "לכך ש־"

דוגמאות:
  • חבר הכנסת החרוץ, ששנים רבות שוהה במליאה, העביר הצעת חוק חדשנית.
  • סוגיה חדשה זו נדונה בין חוקרים שהביעו עניין רב בתחום.
  • בטקס הכתרת נשיא ארה"ב שהתנהל מיד לאחר הבחירות ברוב טקס והדר, לא היו חידושים.
  • בהחלטה לפרק את כיכר צינה בתל-אביב העיר חוזרת אל מה שהיה בשנות ה-80.

6. השימוש ב: היה יכול

יש לכתוב "היה יכול" (ולא יכול היה). "היה יכול" מתייחס למצב שאינו קיים או לא התממש. דוגמאות:

  • השחקן היה יכול לקבל את התפקיד הראשי.
  • הכדורגלן היה יכול להוביל את קבוצתו לניצחון. 

7. השימוש ב: לא, גם, רק, אפילו, דווקא

מילות שלילה, הדגשה או הוספה אלו עשויות להופיע במקומות שונים במשפט, דבר הגורם לשינוי משמעות המשפט. לדוגמה:


8. השימוש ב: עדיין וכבר

המילים "עדיין" ו"כבר" יגיעו לפני הפועל. דוגמאות:


9. השימוש ב: אמנם, אם כן, ובכן, איפוא

המילים "אמנם", "אם כן" ו"ובכן" הן מילות חיבור שמתחילות משפט. המילה "איפוא" תופיע באמצע משפט ולא יהיו פסיקים לפניה או אחריה. לדוגמה:


10. שימוש במגבירים

מילים כמו "מאוד", "יותר מ...", "כל כך", "לגמרי" מגבירות חלקים במשפט. בניגוד ללשון הדיבור שבה אנו נוטים להקדים את המגבירים לשם התואר, בכתיבה יש לספקם לאחר שם התואר. ככלל רצוי להימנע מהשימוש במגבירים אלו בחיבור. דוגמאות:


11. סמיכות

סמיכות משמעותה החיבור בין שני שמות אחד לשני בלי להשתמש בוו' החיבור, לדוגמה: חברי הכנסת, ימי זיכרון וכדומה. כמה עקרונות: